לזכר אחותי


בגיל 49 היא נפטרה, אחותי רונית.

במהלך שנה של כאבים ללא הרף, ביקרתי אצלה אחת לכמה ימים, לפעמים ישנה בביתה מספר לילות ברציפות,
ובכל פעם שאלתי את עצמי:
האם יכול להיות יותר גרוע?
כן, כל יום היה יותר גרוע – עד מותה.

בתוך חוויית הפרידה הסופית, נותר משהו ממנה שעוד חי ופועם ואותו אני בוחרת לשתף.

רונית היתה גאון יצירתי. כל מה שנגעה, הפך לזהב.
אחד הדברים שעשתה למען האנושות – למען ההורים ובעיקר לילדים, בתוך מסע שלקח לה 8 שנים,
אתם קולטים? 8 שנים, בהן בנתה את הבייבי שלה, לבד, משלב הרעיון עד שלב היישום.
בעקבות אירועי חייה, שאותם לא אפרט כאן, היא הרימה פרוייקט ובו מענה משפחתי, שם חברי המשפחה יכולים לשבת שעות ולעשות לבד או ביחד.
זהו אתר – ובו יש מאות של דפי עבודה מכל הסוגים ובכל הנושאים:
מבוכים, תפזורות, חשבון, מדעים, חגים, דפי צביעה, חיות, אנגלית, גאוגרפיה….אינסופ…
האמינו לי – מפעל חיים!

אזמרגד – זהו השם, וכעת – אתר הנצחה.

במהלך השנים פנו לאתר הורים, מורים, מנהלי בית ספר, עיריות ועוד, מבקשים ומודים על מיזם אינסופי שכזה, מתארים את השימוש בו ללא הפסקה, והכל חינם, ללא הגבלה.

אז הנהו כאן, לפניכם: http://www.izmargad.com

הכנסו וטיילו, השתמשו בו – תנו לילדים ללמוד, לצייר, לצבוע, לצאת מהמסכים לרגע…וליהנות.

לזכר רונית, שכל בוקר כשאני מתעוררת, וכל לילה כשאני עוצמת את עיניי – זה ביחד איתך..

מתגעגעת,
אחותך